החלטה בתיק ת"א 397/08

1.         בפני בקשה לביטול חלקי של פסק הדין שניתן בהסכמה ביום 2.11.11, ככל שהוא נוגע למערכת ההתחייבויות שבין המבקש לבין המשיבים, אשר מכשילים, כך נטען, את ביצועו של פסק הדין.

2.         הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 2.11.2011 קבע בין היתר כי המבקש ישלם למשיבים תמורת המקרקעין נשוא הדיון, לרבות יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות, סך של 850,000 ש"ח וזאת תוך 6 חודשים. במקביל נקבע כי כל ההסכמים נשוא תיק זה יבוטלו ולצורך כך יחתום כל אחד מהצדדים תוך 60 ימים על תצהירי הביטול הנדרשים לרבות אלה שיוגשו לרשויות המס. עוד נקבע כי כנגד תשלום הסכום הנ"ל למשיבים, יפנו המשיבים את הדירה בה הם מחזיקים, תוך 15 יום לאחר העברת ההמחאה בנאמנות לידי בא כוחם. כמו כן נקבע כי במידה ולא יעלה בידי המבקש לגייס את הסכומים שפורטו בהסכם הפשרה, אזי הקרקע תימכר לקונה שיבוא מטעמו במחיר מינימאלי של 1,050,000 ש"ח. מתוך סכום זה, יקבלו המשיבים את חלקם בסך 850,000 ש"ח, בעוד יתר המשיבים יקבלו אף הם את הסכומים הנקובים בהסכם הפשרה, וככל שתוותר יתרה, זו תועבר למבקש.

אלה עיקרי ההסכם, ככל שהם נוגעים למבקש ולמשיבים דכאן. הסכם הפשרה אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

            עתה מונחת בפניי בקשה לביטולו החלקי של פסק הדין, ככל שהוא מתייחס למערכת ההתחייבויות שבין המבקש למשיבים, כאמור.

3.         לטענת המבקש, לאחר מתן פסק הדין הוא הצליח לגייס משקיע פוטנציאלי לרכישת המקרקעין ואכן נמצא רוכש שהסכים לשלם סך של 1,800,000 ש"ח. בהתאם לכך, הועברה הודעה למשיבים והוכן הסכם מכר לפיו מועברים המקרקעין לאותו משקיע בהתאם לתנאים שנקבעו בהסדר הפשרה. המשיבים מצדם הודיעו כי לא יחתמו על הסכם המכר כל עוד לא בוטלו העסקאות הקודמות מול רשויות המס. לטענת המבקש הוא עצמו פנה למשיבים על מנת שיווכחו כי מדובר ברוכש רציני, אולם אלה התנו את הסכמתם בתשלום נוסף בסך 100,000 ש"ח. נאמר עוד כי בהמשך, משעמד המבקש בסירובו להיענות לסחטנות המשיבים, דרשו אלה לבדוק את מקורות המימון של המשקיע והעלו לעניין זה דרישות מדרישות שונות.

לאור התנהלותם של המשיבים והפרתם את הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו הפרה בוטה אגב גרימת נזקים למבקש, עותר המבקש לביטול פסק הדין ככל שהוא נוגע למערכת היחסים בינו לבין המשיבים.

4.         המשיבים בתגובה שהגישו טענו כי המשקיע הפוטנציאלי אותו הציג המבקש אינו אלא איש קש מטעמו שנועד לאפשר למבקש להונות את המשיבים ולתפוס חזקה במקרקעין מבלי לשלם כל תמורה. בהקשר לכך הפנו המשיבים לחקירה שערכו ואשר העלתה כי אותו משקיע עזב את הארץ לצמיתות יחד עם בני משפחתו והוא מתגורר כיום בקנדה. בנוסף, מדובר במי שהשתכר שכר זעום בהיותו בארץ, דבר שאינו מתיישב עם הסכומים להם התחייב על פי הצהרת המבקש. המשיבים הגדילו לעשות ובמסגרת תגובתם עתרו למתן צווים שיאפשרו להם לקבל מסמכים מצדדים שלישיים ובכלל זאת אישור משטרת הגבולות בדבר יציאתו של אותו משקיע מהארץ, אישור מאת בנק דיסקונט לגבי יתרות חוב שצבר אותו משקיע בחשבונו בבנק, תוכניות החסכון בחשבונו, וכיוצא באלה מסמכים.

5.         אין כל בסיס לבקשה זו והגשתה מנוגדת לסדרי הדין הנהוגים. ואולם בטרם אדרש לסדרי הדין ולניתוח המשפטי אני רואה לציין כי אין בבקשה הגיון רב שכן אין בה כדי לספק למבקש את מבוקשו. הלה מלין על כך שהמשיבים אינם ממלאים אחר התחייבותם בהסכם הפשרה, מערימים קשיים ומציבים תנאים למילוי התחייבויתיהם על פי ההסכם, שאין להם זכר בהסכם ונועדו למטרת סחיטה. לפיכך, תמוה בעיניי מדוע בחר המבקש בהליך של ביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו, תחת לפעול לאכיפתו בין אם בהליכי הוצאה לפועל, בין אם בהליכי ביזיון ובין אם בדרך דרך אחרת העומדת לו על פי דין. ביטול פסק הדין יאפשר למשיבים לחמוק מהתחייבותם על פי הסכם הפשרה, והרי תוצאה זו חפץ המבקש למנוע.

6.         בכל מקרה, הדרך בה נקט המבקש מנוגדת לסדרי הדין הנהוגים ולו רק מטעם זה מן הדין לדחות בקשתו.   

            הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ממוזגות בו שתי תכונות, זו של הסכם וזו של פסק דין. פסק דין כאמור ניתן לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון טעות או הטעיה או מקום שמדובר בהסכם הנוגד את החוק. בכל מקרה שבו ההסכם ניתן לביטול מכוח דיני החוזים, גם פסק הדין עצמו ניתן לביטול. לצורך השגת מטרה זו על הטוען לביטול ההסכם להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שדבק בהסכם ואשר מבסס עילה לביטולו. יחד עם זאת, מקום שצד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם שנפל בהליכי המשפט, לרבות בסדרי דין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים.

לצורך ההדגמה אביא להלן את דברי כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 3960/05 עו"ד נפתלי נשר נ' שיבלי ראיף בן פאיז (לא פורסם, ניתן ביום 26.12.2005) בקבעה:

"פסק דין שמאשר הסכם או פשרה אליהם הגיעו הצדדים אף הוא בגדר פסק דין, גם כאשר ניתן בערכאת הערעור (ע"א 236/76 "אלוניה" קואופרטיב לעבודות נגרות נ' שלכט, פ"ד לא(2) 44, 47). אכן, מבחינה מסוימת פסק דין שבהסכמה שונה מפסק דין "רגיל". פסק דין שבהסכמה מורכב משני חלקים - ההסכם שבין בעלי הדין, והחלטת בית המשפט אשר נתנה להסכם זה תוקף של פסק דין (ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי, פ"ד לז(2) 181, 183; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) 549, 787). על המבקש לתקוף פסק דין שבהסכמה לבחור באחת משתי דרכים, בהתאם לסוג העילה בה הוא משיג על פסק הדין (זוסמן בספרו הנ"ל, בע' 786-787). עמד על כך בית המשפט ברע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337:

"באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין...הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים" (שם, בע' 344-345)".

7.         המבקש אינו תוקף בבקשתו לא את הפן ההסכמי ולא את הפן השיפוטי שבפסק הדין. כך או כך, הדרך בה נקט שגויה ודי בטעם זה על מנת להביא לדחיית בקשתו.